בעשור האחרון הבריאות הנפשית של מתבגרים נמצאת בירידה, ורבים מצביעים על האצבע המאשימה הרגילה: הרשתות החברתיות. אבל רוב המחקרים בתחום נשענו על שאלוני תסמינים שחולקו לתלמידים בבתי ספר, ובכך טשטשו את ההבדל בין נער שמדווח על מעט עצב לבין נער שעומד בקריטריונים של אבחנה קלינית. מעט מאוד נעשה כדי לבדוק איך נראים החיים ברשת של מי שבאמת מתמודד עם מצב נפשי מאובחן, ואם ההתנהלות של מי שמתמודד עם חרדה או דיכאון דומה לזו של מי שמתמודד עם הפרעת קשב או בעיות התנהגות.
המחקר הזה שואל שאלה פשוטה לכאורה: האם מתבגרים עם מצבים נפשיים משתמשים ברשתות אחרת מבני גילם, ואם כן, האם הדפוס משתנה בין מצבים מופנמים למצבים מוחצנים? החוקרים בחנו לא רק כמה זמן מבלים ברשת, אלא גם איך החוויה נראית מבפנים: השוואה לאחרים, תחושת שליטה, תגובה ללייקים, שביעות רצון ממספר החברים וכנות בהצגה העצמית.
הנתונים הגיעו מסקר לאומי מייצג בבריטניה, שבו אלפי מתבגרים והוריהם רואיינו פנים אל פנים ואבחנות נקבעו על ידי צוות קליני. המחקר נרשם מראש כ-Registered Report, כלומר ההשערות ותוכנית הניתוח נקבעו עוד לפני שנחשפו התוצאות, ונעשה שימוש גם במבחני שקילות כדי להבחין בין הבדלים שבאמת חשובים להבדלים זניחים. התמונה שהתקבלה מורכבת ממה שאפשר לצפות, ומעוררת מחשבה על מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על נוער ורשתות.
