ממשלות ותאגידים ברחבי העולם מדברים על שני כיוונים במאבק בשינוי האקלים: צמצום הפליטות מלכתחילה, והיערכות לתוצאות שכבר כאן, מעליית פני הים ועד אירועי קיצון. חברות מתבקשות למדוד ולדווח על ביצועיהן הסביבתיים, אבל מי באמת מפיק מכך תועלת? האם הדיווח משקף שינוי בשטח, או שהוא בעיקר מחווה כלפי המשקיעים? באמריקה הלטינית, שבה אין מסגרת דיווח אחידה, השאלה הזאת חריפה במיוחד.
המחקר בודק האם פעולות מיתון והסתגלות שחברות מדווחות עליהן קשורות בפועל לירידה בעוצמת פליטות הפחמן ובשימוש במים ביחס למכירות. שאלה משנית היא האם השווקים מתגמלים חברות על ביצועים כאלה, ובאיזו מידה הם מתייחסים לפחמן ולמים באופן שונה.
החוקרים בנו שני מדדים חדשים מתוך נתוני ESG, אחד למיתון ואחד להסתגלות, וסיווגו את הפריטים בעזרת כמה פלטפורמות בינה מלאכותית. הם בחנו כך מאות חברות ציבוריות משש מדינות באזור לאורך שבע שנים, באמצעות מודל משוואות מבניות. בדרך נגעו גם בשאלה כמה החברות מוציאות על פעולות סביבתיות, וכיצד סכום זה משתווה להוצאות על מחקר ופיתוח.
