כל פעם שאנחנו נזכרים במשהו, הזיכרון הזה חוזר להיות פגיע לזמן קצר. הוא נעשה רגיש ושביר, ועליו להיתייצב מחדש. התופעה, שנקראת רקונסולידציה, מעוררת שאלה מסקרנת: למה הטבע יצר מנגנון כזה? אחת ההשערות הנפוצות היא שהחלון הזה הוא הזדמנות לעדכן זיכרון קיים, כלומר לחבר אליו פיסת מידע חדשה בזמן שהוא פתוח לשינוי. אם זה נכון, הדרך שבה המוח קושר חוויות חדשות לזיכרונות ישנים קשורה ישירות לתהליך ההיתייצבות מחדש.
המחקר שואל אם יצירת הקשר בין מידע חדש לזיכרון מופעל אכן נשענת על רקונסולידציה, או שמא על התהליך שמייצב זיכרונות חדשים לגמרי, הקונסולידציה. הבעיה היא ששני התהליכים דומים מאוד ברמה המולקולרית, ולכן קשה להפריד ביניהם. החוקרים ניצלו את העובדה שהם נשענים על אזורים שונים במוח, האמיגדלה וההיפוקמפוס.
במעבדה נעשה שימוש בחולדות, בלמידה של הימנעות ממקום שבו ניתן הלם חשמלי, ובהתניה מסדר שני, שבה גירוי חדש נקשר לגירוי שכבר קשור לפחד. החוקרים הזריקו חומרים שחוסמים סינתזת חלבונים או את הגורם C/EBPβ, בנקודות זמן ובאזורי מוח שונים, ובדקו מה נפגע בזיכרון הישן ומה בקשר החדש. התשובה עשויה לשנות את האופן שבו אנחנו מבינים עדכון של זיכרונות.
