דמיינו שבזמן ישיבת צוות, או באמצע ניתוח מורכב, מערכת חכמה מאזינה לכל מילה, קוראת את ההודעות שלכם ומנתחת את התקשורת ביניכם. המטרה מכובדת: לתת לצוות משוב בזמן אמת ולעזור לו לעבוד טוב יותר. בעולם שבו כמעט כל פעולת עבודה משאירה עקבות דיגיטליים, מערכות כאלה הופכות לאפשריות יותר ויותר, בעיקר בצוותים שאין להם מרחב לטעויות, כמו צוותי רפואה ותעופה. אבל בין מה שאפשרי טכנית לבין מה שאנשים מוכנים לקבל יש פער, וייתכן שהוא קובע אם המערכת תועיל בכלל.
המאמר שואל איך חברי צוות מגיבים למערכות ניטור אוטומטיות שנועדו לתמוך בעבודת צוות, ובאיזו מידה התגובות תלויות בתחושת הפולשנות של המערכת. החוקרים בחנו גם אם יש חשיבות למטרה שהמערכת מצהירה עליה: פיתוח הצוות או הערכת ביצועיו. הם בדקו תגובות כמו מתח, קבלה של המערכת, תחושת הוגנות והתחושה שהמערכת מצמצמת אנשים למספרים.
המחקר כולל שני חלקים. בראשון, עובדים צפו באחד משלושה סרטוני אנימציה של אותה מערכת בשלוש רמות של איסוף נתונים, ודיווחו על תחושותיהם. בשני, שפותח לשם כך פרדיגמה ניסויית חדשה, זוגות עבדו בזום על פיתוח צמיד כושר מתוך אמונה שמערכת מנטרת אותם, ואחר כך נשאלו על החוויה. התוצאות מעוררות שאלות על מה שמעצבי מערכות ומנהלים נוטים להניח לגבי "ניטור שמיטיב עם הצוות".
