בכל שנה נדבקים אלפי תינוקות בווייטנאם בנגיף הפטיטיס B, נגיף שאחראי לכמעט מחצית ממקרי המוות מסרטן הכבד במדינה, וזאת בעיקר בשל הדבקה מאם לילד בעת הלידה. מדינה שבה כ-9.6 מיליון בני אדם חיים עם נשאות כרונית, שבה תוכנית חיסון בלידה קיימת כבר יותר מעשור, ובכל זאת שיעורי הכיסוי החיסוני קפצו ונפלו בפראות משנה לשנה, בין היתר בשל שמועות ודיווחים שקישרו בטעות בין החיסון לתופעות לוואי חמורות.
מה בעצם יודעות נשים בגיל הפוריות על הנגיף הזה, על דרכי ההדבקה שלו ועל האמצעים למניעתו? האם הן מבינות עד כמה קריטי לחסן את הילוד בתוך שעות ספורות מהלידה? והאם קיימת סטיגמה סמויה שמונעת מהן לפעול בהתאם לידע שיש להן, אם בכלל יש להן כזה?
מחקר חתך שנערך בשני מחוזות בצפון וייטנאם, אחד הררי ואחד באזור הדלתא, בחן את הידע, העמדות וההתנהגות בפועל של כ-380 נשים הרות ואמהות טריות, באמצעות שאלון מובנה שפיתח מרכז מחקר בינלאומי לכבד. החוקרים בדקו לא רק כמה ידעו הנשים על הנגיף ואמצעי המניעה שלו, אלא גם אילו גורמים דמוגרפיים, כלכליים ומוסדיים משפיעים על הסיכוי שהן ייבדקו במהלך ההריון ושהתינוק שלהן יקבל את מנת החיסון בזמן.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת של פערי ידע, תפיסות שגויות נפוצות וגורמים בלתי צפויים שמעצבים את ההתנהגות הבריאותית בפועל, תמונה שיכולה לסייע בעיצוב מדיניות בריאות ציבורית יעילה יותר במדינות מתפתחות המתמודדות עם אתגר דומה.
