בכל בוקר, ליד מיטתו של תינוק פגים, מתאספים רופאים, אחיות ואנשי מקצוע נוספים כדי להחליט יחד על המשך הטיפול. בסבבים האלה מתקבלות החלטות שיכולות להיות קריטיות לחיים. הם גם רגע שבו עבודת הצוות נבחנת בפועל. אחות שמהססת להעיר על דבר מה, או איש צוות שחושש לשאול שאלה, עלולים לשנות את מהלך הטיפול. ובכל זאת, רוב מה שנחקר על סבבים עסק בשאלה איך לארגן את המידע שמועבר בהם, ופחות בשאלה איך מי שמוביל את הסבב מתנהג מול הצוות.
המחקר שואל אם הדרך שבה מובילי הסבבים מתנהגים קשורה לאופן שבו חברי הצוות חווים את עבודת הצוות. האם יש קשר לתחושת הביטחון לדבר בגלוי, לנכונות להשמיע חששות ולרמת האמון בין אנשי הצוות?
כדי לברר זאת, חוקרת שהיא פסיכולוגית ארגונית צפתה בכמאתיים אירועי סבב ביחידה לטיפול נמרץ יילודים במרכז רפואי בדרום-מזרח ארצות הברית. מתוך התצפיות היא בנתה כלי לדירוג התנהגויות של המובילים. לאחר מכן צוות חוקרים צפה באלפי רגעים של אינטראקציה בסבבים, דירג את התנהגות המובילים וחילק לצוות הנוכח שאלונים קצרים מיד בסיום כל אירוע. כך נבחנה ההתאמה בין מה שנצפה לבין מה שחשו האנשים שהיו בחדר. התוצאות עשויות להפתיע את מי שמניח שמובילים טובים משפרים את כל ההיבטים של עבודת הצוות.
