בתחילת שנות השבעים ירד הפריון כמעט בכל מדינות אירופה לרמות נמוכות מאוד. במקביל השתנה מעמדן של נשים: יותר מהן למדו, ויותר מהן יצאו לעבוד מחוץ לבית. האם זה מקרי? ואולי כשנשים מקבלות יותר שליטה על חייהן, גם ההחלטה על מספר הילדים ועל מועד הלידה שלהם נעשית מחושבת יותר?
המאמר בוחן את השאלה אם התהליך שנקרא "אמנציפציה של האישה" מוביל להתנהגות רבייתית רציונלית יותר, כלומר לתכנון מושכל של גודל המשפחה, לידע על אמצעי מניעה ולשימוש בהם. כאן נכנסת לתמונה גם שאלה לא פשוטה: מה בעצם נחשב רציונלי כשמדובר באחד הדברים האינטימיים והאישיים ביותר בחיי אדם, ועד כמה זוגות באמת פועלים לפי תוכנית?
המחבר מסתמך על שפע של סקרי פריון ותכנון משפחה שנערכו במדינות אירופיות רבות בעשור שקדם למאמר, ומשווה ביניהם. הוא גם מצביע על הקשיים הרבים בהשוואה כזו, מניסוח שונה של שאלות ועד הבדלים בהגדרות. שני מדדים של מעמד האישה עומדים במרכז הבדיקה: עבודה מחוץ לבית והשכלה. התמונה שמתקבלת ממחישה עד כמה היחס בין שינוי חברתי להחלטות הפרטיות ביותר מורכב ממה שנוטים לחשוב.
