סרטן השד הוא הממאירות הנפוצה ביותר בקרב נשים במלזיה, וככל ששיעורי ההישרדות עולים, כך גובר הצורך להבין כיצד עוברות השורדות את שנות החיים שאחרי האבחנה והטיפול. איכות החיים שלהן אינה רק שאלה של הישרדות פיזית, אלא מכלול מורכב של תפקוד גופני, רגשי, חברתי ומיני, שיכול להשתנות באופן דרמטי במרוצת הזמן. פעילות גופנית מוכרת כגורם שניתן לשנות ולשפר, אך רוב הידע הקיים על הקשר בינה לבין איכות חיים מגיע ממדינות מערביות, ונותרות שאלות פתוחות באשר לכיוון הקשר, לעקביות שלו בין תחומי איכות חיים שונים, ולתקפותו באוכלוסיות אסייתיות ובמדינות בעלות הכנסה בינונית.
מחקר זה בוחן שאלה מרכזית: כיצד משתנות רמות הפעילות הגופנית ואיכות החיים של שורדות סרטן שד במלזיה על פני שלוש שנות מעקב, ומה הקשר האורכי בין השניים? כדי לענות על כך, נעקבו 133 מטופלות במסגרת מחקר העוקבה הפרוספקטיבי MyBCC שבוצע במרכז רפואי אוניברסיטאי, כאשר נאספו נתונים בשלוש נקודות זמן: בסיס, שנה אחת ושלוש שנים לאחר האבחנה. פעילות גופנית נמדדה באמצעות שאלון בינלאומי מקובל, ואיכות החיים הוערכה בעזרת שאלונים מתוקפים הבוחנים תחומי תפקוד ותסמינים שונים, כלליים וספציפיים לסרטן שד. הנתונים נותחו בשיטות סטטיסטיות מתקדמות המתאימות למעקב חוזר על פני זמן.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומעניינת של השינויים שחוות שורדות סרטן שד במלזיה, ומעלים שאלות חשובות לגבי הדרך הנכונה לתמוך בהן בטווח הארוך.
