בבית ספר על־יסודי פרטי באירלנד, שבו לומדים תלמידי יום ותלמידי פנימייה, ישבו יחד תלמידים, אנשי צוות וחוקרים סביב שאלה שנראית פשוטה: האם בריונות מגדרית קיימת אצלנו? ההחלטה לעסוק בה לא הגיעה מלמעלה. היא צמחה אחרי חודשים של שיחות ושאלון מקוון, והתלמידים עצמם היו שותפים למחקר.
הנושא חשוב משום שבריונות מגדרית פוגעת בבנים ובבנות כאחד, ולעיתים היא מתחבאת בתוך בדיחות, רכילות, כללי לבוש, לוחות זמנים וחלוקת מגרשי ספורט. אם בריונות היא רק עניין של "בריון" ו"קורבן", קל לפספס את כל מה שמסביב. המחקר מבקש להסתכל על המארג כולו: על מילים, גופים, חפצים, חללים ושעות היום, ועל האופן שבו הם משפיעים זה על זה.
החוקרים נעזרו בקבוצות מיקוד עם תלמידי כיתה ב' של החטיבה, מועצת תלמידים וחוקרים שותפים, ובתיבת הצעות דיגיטלית אנונימית שאספה עשרות תגובות. הנתונים נותחו בניתוח תמטי, תחילה יחד עם התלמידים ואחר כך מבעד לעדשה תיאורטית מהפמיניזם החומרי החדש. מה קורה כשמסתכלים על חדר האוכל, על חדר ההלבשה או על שעת השינה כעל שחקנים בסיפור, ומה זה אומר על הדרך לשנות תרבות בית ספרית?
