עבור רוב המבוגרים, רישיון נהיגה הוא דבר מובן מאליו: דרך להגיע לעבודה, לבקר משפחה, לצאת מהבית בלי לבקש טובות. אבל מה קורה כשהחוק, מטעמי בטיחות בדרכים, לוקח את הרישיון, ולא ברור מתי יוחזר? אפילפסיה היא מצב נפוץ שבמקרים רבים ניתן לשלוט בו בעזרת תרופות, ועם זאת התקפים בלתי צפויים מובילים להגבלות נהיגה בכל העולם. פינלנד, שבה המרחקים ארוכים והתחבורה הציבורית אינה זמינה בכל מקום, מציבה את השאלה הזאת באור חד במיוחד.
המחקר מבקש להבין איך איסור נהיגה משפיע על חיי היומיום של אנשים עם אפילפסיה, ואילו קשיים עולים כשהחוק מיושם בפועל, מנקודת מבטם של האנשים עצמם ושל אנשי המקצוע שמטפלים בהם. הוא נעזר בכלים של מחקר סוציו-משפטי, שבוחן לא רק מה כתוב בחוק אלא איך אנשים חווים אותו, מפרשים אותו ולפעמים מתמודדים איתו.
החוקרים ערכו ראיונות מעמיקים עם עשרים ושישה אנשים החיים עם אפילפסיה, ושוחחו גם עם רופאים, אחיות ועובדי איגוד האפילפסיה. לצד הניתוח של החוק הפיני וההנחיות האירופיות, נוצרת תמונה של פער בין החוק כפי שהוא נראה על הנייר ובין החוק כפי שהוא נחווה בחיים עצמם, עם שאלות על עצמאות, זהות, שוויון וגישה לתמיכה.






