כמה תוצר נוסף מניב כל דולר שהממשלה מוציאה? שאלת המכפיל הפיסקלי עומדת בלב אחד הוויכוחים הגדולים בכלכלה, והיא קיבלה חשיבות מיוחדת בעקבות המשבר הפיננסי ומחלוקות הצנע באירופה. ההערכות בספרות פזורות על טווח רחב להפליא, משליליות ועד ערכים גבוהים מאוד. חלק מהפער מוסבר בכך שהמכפיל אינו קבוע, והוא תלוי במצב המשק. מחקרים רבים כבר הראו שהוא שונה בתקופות פריחה ובתקופות שפל.
אבל יש הנחה שקטה שמלווה את הדיון הזה: כשמדברים על מכפיל בשפל, מדמיינים ממשלה שמגדילה הוצאה כדי לחלץ את המשק מהמיתון. במציאות, ממשלות רבות נוהגות אחרת, ולעיתים דווקא מקצצות כשהכלכלה נחלשת. אם כך, מה בעצם נמדד כשמעריכים "מכפיל בשפל"? ואם ההשפעה של הגדלת הוצאה אינה סימטרית להשפעה של קיצוץ, האם האומדן המקובל מספר לנו משהו מטעה על מה שקובעי מדיניות צריכים לדעת?
המאמר בוחן שאלה זו באמצעות נתונים חצי-שנתיים של שלושים מדינות OECD לאורך כמעט שני עשורים. החוקרים נשענים על שגיאות התחזית של מנבאים מקצועיים כמדד לזעזועי הוצאה בלתי צפויים, ומשתמשים בשיטת היטלים מקומיים עם פונקציית מעבר חלקה בין מצבי המחזור העסקי. הם מפרידים בין ארבעה מצבים אפשריים, שילוב של שפל או פריחה עם עלייה או ירידה בהוצאה, ומשווים גם בין מחזורים טיפוסיים למחזורים קיצוניים. התמונה שמתקבלת נוגעת ישירות לוויכוח על צנע ועל יחס החוב לתוצר.






