כשמדברים על קפיטליזם, מדמיינים בדרך כלל שוק חופשי שבו אנשים קונים ומוכרים זה לזה. אבל מי קובע מהו "שלי" ומהו "שלך", מי מחויב לקיים הבטחה, ומה בכלל מותר למכור? מאחורי כל עסקה עומדים חוקים, בתי משפט ועורכי דין. ובכל זאת, הכלכלה והסוציולוגיה התרחקו זו מזו ומן המשפט, והשאירו אותו בלי בית ברור. מה באמת עושה המשפט בחיים הכלכליים: מכוון אותם, משרת את בעלי הכוח, או שניהם גם יחד?
המאמר מנסה לענות על השאלה הזאת דרך מבט רחב. הוא עוקב אחר המסלול ההיסטורי של הקפיטליזם, מהתפשטות השוק, דרך עליית התאגיד הגדול, ועד העידן הניאו-ליברלי ו"המדינה הרגולטורית". בדרך הוא משווה בין הגישות של הוגים קלאסיים כמו מרקס ווובר, האסכולה של "משפט וכלכלה", הכלכלה המוסדית וגישות סוציולוגיות עכשוויות. הוא בוחן מושגים כמו קניין, חוזה, אחריות תאגידית וקניין רוחני, ומביא דוגמאות מגוונות: חברות הודו המזרחית, פלטפורמות כמו אובר, שווקי פליטות פחמן, מאבקי פטנטים ושיתוף קבצים.
במרכז הדיון עומדים גם עורכי הדין העסקיים, שפועלים בנקודת המפגש בין המדינה לשוק. השאלה איך הם קוראים, מנסחים ומפרשים כללים נוגעת בכוח, באי-שוויון ובמשברים כמו המשבר הפיננסי של 2007–2009. מי שתוהה מי באמת כותב את חוקי המשחק הכלכלי ימצא כאן מסגרת חשיבה מרתקת.






