סטריאוטיפים על גיל נקלטים כבר בגיל שלוש ומלווים אותנו שנים ארוכות. עם השנים, מי שהחזיק בהם כלפי "הזקנים" מוצא את עצמו חלק מאותה קבוצה. מחקרים קודמים קושרים אמונות כאלה לפגיעה בבריאות, לדיכאון ולבדידות. ובכל זאת, רוב ההתערבויות בתחום מכוונות לעמדות של צעירים, ומעטות פונות למבוגרים עצמם ובוחנות איך הם חווים את האייג'איזם בחיי היומיום.
המאמר מתאר כיצד נבנתה תוכנית קבוצתית חדשה בשם Aging Together, שבמרכזה מבוגרים שמנחים מבוגרים אחרים. השאלה שמעסיקה את החוקרים היא האם אפשר לשלב תמיכת עמיתים, למידה על אייג'איזם וסיפור אישי מחדש של חוויית ההזדקנות, ולהפוך אותם למדריך מסודר שאפשר ליישם בקהילה. החוקרים מציגים את תהליך הפיתוח צעד אחר צעד, מההסתמכות על תיאוריות ועל התערבות קיימת בתחום הסטיגמה סביב בריאות הנפש, דרך הכשרת המנחים והליווי שלהם, ועד ניסוי פיילוט בשש קבוצות בקהילות שונות במערב התיכון של ארצות הברית.
המאמר מאפשר הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של התערבות חברתית: אילו החלטות התקבלו, מה קרה בקבוצות עצמן, אילו קשיים עלו ומה נלמד מהם. סיפורה של משתתפת אחת מוצג כדוגמה חיה, וכך מתקבלת תמונה של מה קורה כשמבוגרים יושבים יחד ומדברים בגלוי על מה שנאמר להם על גילם.
