מה קורה במוחנו כשאנחנו רואים את המילה "את" או "אתה" לצד צורה גאומטרית פשוטה? מחקרים רבים הראו שמידע הקשור לעצמי מעובד מהר ובדייקנות רבה יותר מכל מידע אחר. אבל רוב הממצאים הללו נאספו בתרבויות מערביות, שבהן העצמי נתפס כישות עצמאית. מה יקרה בתרבות שבה המשפחה היא לב הזהות, ושבה אפילו זרים נקראים לעיתים "אחות" או "דוד"? ויש גם שאלה נוספת: האם השפה שבה אנחנו מקבלים את המשימה משנה את התמונה, בהינתן שבשפה זרה הרגש לעיתים "מצטנן"?
המחקר בחן את השאלות האלה בקרב וייטנאמים החיים בהאנוי, תרבות קולקטיביסטית מאוד. המשתתפים למדו לקשר בין שלוש תוויות, עצמי, אם ואחר, לבין שלוש צורות גאומטריות. לאחר מכן שפטו במהירות אם זוגות של צורה ותווית תואמים את הקישור שלמדו. את המשימה ביצעו פעמיים, פעם בווייטנאמית שהיא שפת האם ופעם באנגלית כשפה זרה. החוקרים מדדו זמני תגובה ודיוק, ובדקו גם אם התוצאות קשורות לקרבה לאם, לשליטה באנגלית ולשאלון שבוחן עד כמה אדם תופס את עצמו כעצמאי או כתלוי באחרים.
המחקר מציע זווית מפתיעה על היחס בין תרבות, שפה ותחושת העצמי, ומערער על ההנחה שדפוסי עיבוד שנמצאו במערב תקפים בכל מקום.






