כשבתי הספר ברחבי העולם נסגרו בבת אחת, הכיתה עברה אל חדר הילדים, אל שולחן המטבח ואל המסך. מאז מדברים רבות על הישגים ועל יעילות ההוראה, אבל פחות על השאלה הפשוטה והחשובה: איך תלמיד מרגיש בתוך המציאות הלימודית החדשה הזאת? מה קורה לגוף שלו אחרי שעות מול המחשב, ליחסים עם המורים והחברים שעברו אל הרשת, ולתחושה שיש לו עדיין הזדמנות להצליח?
המחקר שואל כיצד מתבגרים חווים את רווחתם הנפשית בלמידה מרחוק, והאם אפשר למדוד אותה בכלי אמין ותקף. כדי לענות על כך פיתחו החוקרות שאלון חדש המבוסס על תפיסתו התיאורטית של הסוציולוג אלרדט לגבי משאבים, יחסים והגשמה עצמית. הן הפיצו אותו באינטרנט באביב 2020 בקרב 360 תלמידים מכיתות ז' ו-ח' של בית ספר יסודי ומכיתה א' של בית ספר על-יסודי. לצד השאלון הן השתמשו בכלים מוכרים למדידת איכות חיים והערכה עצמית, ובדקו את המבנה הסטטיסטי של הכלי בכמה שלבים, כולל התמודדות עם פער בין התיאוריה לבין מה שהנתונים הראו בפועל.
התמונה שמצטיירת מורכבת יותר מהכותרות על "דור הקורונה". יש בה גם הפתעות סטטיסטיות שהחוקרות עצמן מתקשות להסביר עד הסוף, והשוואות בין קבוצות שמעוררות מחשבה על מי שנושא את המחיר הגדול ביותר של המעבר למסך.






