סטודנטים באוניברסיטאות סיניות מתמודדים עם תחרות עזה, לחץ אקדמי וחשש מהעתיד התעסוקתי, ובשיח הציבורי מדברים על "אינוולוציה": מאמץ הולך וגדל שאינו מביא תמורה בהתאם. בתוך המציאות הזאת עולה שאלה פשוטה לכאורה: האם יחס חם, מכבד ואמפתי מצד המרצה קשור לאופן שבו הסטודנטים חווים את חייהם? ואם יש קשר כזה, איך הוא עובד בפועל? האם הוא עובר דרך תחושת הערך והשייכות של הסטודנט, דרך הסיבות שבגללן הוא לומד, או דרך שילוב ביניהן?
המחקר בוחן את השאלה הזאת במסגרת תיאוריית ההגדרה העצמית ומבקש להבין מה מקשר בין תמיכה רגשית של מרצים לבין רווחה נפשית של סטודנטים. הוא מבחין בין לימוד שנובע מעניין וממשמעות אישית לבין לימוד שנובע מלחץ, מחובה או מפחד מכישלון, ובודק אם שני סוגי המוטיבציה האלה משחקים תפקיד דומה.
החוקרים פנו ל־445 סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטאות בסין, שמילאו שאלון מקוון אנונימי. הנתונים נותחו במודל משוואות מבניות עם משתנים סמויים, ונבדקו שבע השערות על מסלולים ישירים ועקיפים בין המשתנים. התשובות אולי פחות מובנות מאליהן משנדמה, והן מציעות מבט מדויק יותר על מה שקורה בין מרצים לסטודנטים.






