מה גורם למורים רבים לחוש תשישות רגשית, ניתוק וחוסר הישג לאחר שנים של עבודה מסורה בכיתה? שחיקה בקרב מורים היא תופעה נפוצה ומוכרת, אך מה שפחות ברור הוא אילו גורמים פסיכולוגיים מגנים עליהם מפניה, ואילו מחריפים אותה. האם תמיכה של עמיתים ובני משפחה אכן עוזרת? האם תחושת תקווה לגבי העתיד עושה הבדל? ומה בנוגע לתחושת זכאות, תחושה שכיחה בעולם העבודה המודרני, שטרם נבחנה כלל בהקשר של שחיקת מורים?
מאמר זה בוחן מודל מקיף המשלב חמישה משתנים פסיכולוגיים חברתיים, תמיכה חברתית, הכרת תודה, תקווה, תחושת זכאות ובדידות, ובוחן כיצד הם קשורים זה לזה ולשחיקה בקרב מורים. השאלה המרכזית שהמחקר מבקש לענות עליה היא לא רק אילו מהמשתנים הללו מנבאים שחיקה גבוהה או נמוכה יותר, אלא גם כיצד הם פועלים זה על זה, ובאילו מסלולים עקיפים תמיכה חברתית עשויה להשפיע על שחיקה.
כדי לבחון זאת, נאסף מדגם של 248 מורים יהודים ישראלים, נשים וגברים, אשר מילאו שאלונים מקוונים שהעריכו את חמשת המשתנים הללו לצד רמת השחיקה שלהם ומשתנים דמוגרפיים שונים. באמצעות ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים, כולל רגרסיות היררכיות וניתוחי תיווך רב-שלביים, נבחנו הקשרים המורכבים בין המשתנים. הממצאים חושפים תמונה מעניינת ומפתיעה בחלקה על האופן שבו גורמים חיוביים ושליליים משתלבים ומשפיעים על מצוקתם או חוסנם של מורים בעבודתם היומיומית.
