אחרי בחירתו של דונלד טראמפ ב-2016 הציפו אוניברסיטאות אמריקניות את הרשת בהאשטג #YouAreWelcomeHere, מסר שנועד להבטיח לסטודנטים מחו"ל שהם רצויים, בטוחים ושייכים. אבל מה קורה כשהמסר הזה פוגש את היומיום של קבוצת הסטודנטים הבינלאומית הגדולה ביותר בארצות הברית? סטודנטים סינים מהווים יותר משלושים אחוזים מהסטודנטים הזרים, משלמים שכר לימוד מלא ותורמים לקופת המוסדות סכומים אדירים. ועם זאת, בתקופת מגפת הקורונה, לצד גל של שנאה כלפי אסיאתים, רבים מהם חשו שהברכה נאמרת בעיקר לכסף שלהם.
המאמר שואל אילו פרקטיקות מוסדיות חושפות את הפער בין רטוריקת ההכלה לבין חוויית השוליות, ומה מסביר את היחס הדו-ערכי כלפי הסטודנטים הללו. הכותבת היא עצמה סטודנטית סינית בינלאומית וחוקרת חינוך, והיא נשענת על מושג של דרידה שמצמיד זה לזה אירוח ועוינות.
המחקר מתרחש באוניברסיטת מחקר בחוף המערבי, שבה כשלושה רבעים מהסטודנטים הבינלאומיים הם סינים. הוא נבנה משבע שנים של עבודת שדה: אתנוגרפיות בכיתות, ראיונות ושיחות עם עשרות סטודנטים, תצפיות בסדנאות ובאירועים של משרדי הסטודנטים הבינלאומיים, מעקב אחר רשתות חברתיות ואיסוף מיילים ומסמכים של האוניברסיטה. החוקרת משלבת בניתוח גם את חוויותיה שלה, כך שהקול האישי והמבט המוסדי נפגשים. מה מסתתר מאחורי המילים "אנחנו מקבלים אתכם בברכה"?
