זמן ומרחב נתפסים בדרך כלל כרקע שקט שעליו מתרחשים דברים. אבל מה אם הם בעצמם משתתפים פעילים בעיצוב החוק, האדם והחברה? חוקים נולדים בידי בני אדם ומשתנים יחד עם החברה שמולידה אותם, ובכל חוק מוטמעת תפיסה מסוימת של זמן ושל מקום. כך, חוק עתיק שנקשר לשושלת שלטונית ונעלם עם נפילתה שונה מאוד מחוק מודרני שמתעדכן ללא הפסקה, והדבר נכון גם לגבי הדרך שבה החוק מתייחס למרחב, מהשכונה והמדינה ועד הרשת הגלובלית.
המאמר שואל אילו ייצוגים פסיכולוגיים מלווים סוגים שונים של זמן ומרחב בחוקים קונקרטיים, מהי המהות של זמן ומרחב בתהליך שבו נבנים חוק וחברה, ואיזה תפקיד ממלאים "סימן הזמן" ו"סימן המרחב" בבנייה הקוגניטיבית הזו. כדי לענות על כך, החוקרים בחנו את הסוגיות דרך עדשת הסמיוטיקה, תורת הסימנים, והתייחסו לזמן ולמרחב כסימנים שמייצרים משמעות.
לצורך הבדיקה נבנו קורפוסים נפרדים של חקיקה בתחום הגנת המידע, הפרטיות והסייבר מארצות הברית, מבריטניה, מהאיחוד האירופי ומסין, ובמקרה הסיני גם חקיקה עתיקה לצד מודרנית. הטקסטים נותחו בכלי הבלשני Wordsmith 8.0 באמצעות מילות מפתח ושורות קונקורדנס, ובעזרת צירי זמן ומפות. בין שאלות החקיקה לבין שאלות על כוח, ריבונות ושליטה, נפתחת הצצה מפתיעה אל האופן שבו אנחנו חושבים על סדר חברתי.






