ההתחממות הגלובלית כבר אינה רק סוגיה סביבתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההגירה העולמית ועשויה לטלטל גם את מאזן הכוחות הגיאופוליטי. הערכות בין-לאומיות מדברות על עשרות עד מאות מיליוני "מהגרי אקלים" שיאלצו לעזוב את בתיהם בעשורים הקרובים, בעיקר בשל עליית מפלס הים, שיטפונות וטייפונים. וייטנאם, אחת מחמש המדינות הפגיעות ביותר בעולם לעליית מפלס הים, ניצבת בליבו של תהליך זה: אזורי חוף מרכזיים וסחף קרקע חמור מאיימים על מיליוני תושבים בדלתת נהר המקונג ומעבר לה.
אך מה הקשר בין המשבר האקלימי בדרום מזרח אסיה לבין רוסיה, מדינה שנחשבת בדרך כלל חסינה יחסית מפני הגירה אקלימית? המאמר בוחן שאלה מסקרנת: האם שינויי האקלים בוייטנאם עשויים להפוך את רוסיה ליעד הגירה משמעותי יותר עבור אזרחיה, ובאיזה אופן תהליך כזה עשוי להשפיע על מערך הבריתות הגיאופוליטי הרחב יותר של רוסיה באזור יורו-אסיה? החוקרים משלבים ניתוח קלימטולוגי וגאוגרפי עם נתוני הגירה היסטוריים ועכשוויים, ומביאים ממצאים ממחקר אמפירי עצמאי ומסקרי דעת קהל שנערכו בקרב תושבי האזורים הפגיעים ביותר בוייטנאם.
לצד הבחינה האמפירית, נדרש המאמר גם לשאלה מושגית יסודית: מיהו בכלל "מהגר אקלימי", ובמה הוא נבדל מ"פליט סביבתי"? הבחנה זו, שטרם גובשה בקהילה המדעית, עשויה לשנות את האופן שבו מבינים תופעות הגירה עתידיות ברחבי העולם.
