כמיליון פליטי רוהינגה חיים במחנה הפליטים הגדול בעולם, בקוקס בזאר שבבנגלדש, במבנים ארעיים שנבנו על גבעות חשופות לשיטפונות, מפולות אדמה וסופות טרופיות עזות. בנגלדש נחשבת לאחת המדינות הפגיעות ביותר לשינויי אקלים בעולם, ומחנה הרוהינגה, שהוקם בחופזה בעקבות גל בריחה מרדיפות במיאנמר, ממחיש כיצד סכנות סביבתיות עלולות להצטלב עם עוני, חסרי מעמד משפטי והדרה חברתית וליצור מציאות של פגיעות משולשת.
המאמר מבקש להבין כיצד משברי אקלים ואתגרים סביבתיים, כמו תשתית רעועה, מחסור במים, פסולת בלתי מטופלת וסכנת מפולות, משתלבים עם קשיים כלכליים וחברתיים החורצים את חייהם של מתבגרים ומתבגרות רוהינגה החיים במחנות. באילו דרכים משפיעים חוסר הביטחון המשפטי, נורמות מגדריות, נישואי ילדים וסחר בבני אדם על יכולתם של הצעירים להתמודד עם סיכוני אקלים? השאלה עומדת במרכז מחקר איכותני שנערך בשני מחנות בקוקס בזאר, במסגרתו קיימו החוקרים ריאיונות עומק עם מתבגרים ומתבגרות בגילי 15 עד 19, קבוצות מיקוד עם מיפוי קהילתי, וריאיונות עם מובילי קהילה ונותני שירותים.
המאמר מבסס את הניתוח על שילוב מקורי בין תפיסות של צדק אקלימי לגישת היכולות של אמרטיה סן, ומציע מסגרת מושגית להבנת האופן שבו סיכונים סביבתיים ואי-שוויון חברתי-כלכלי מזינים זה את זה בחיי המתבגרים חסרי המעמד. כיצד מתמודדים הצעירים עם המציאות הזו, ואילו פתרונות מסתמנים בין חוסן לבין סיכון, זו השאלה שממתינה לגילוי.
