איך חוויות רגשיות מוקדמות בילדות ממשיכות ללוות אותנו גם שנים רבות לאחר מכן, כשאנחנו בוחרים בני זוג, נשארים יחידים, או מתמודדים עם עצם השאלה כמה אנחנו מרוצים מהחיים? תורת ההתקשרות מציעה מסגרת רבת עוצמה להבנת התהליכים הללו, אך רוב המחקר בתחום התמקד עד כה בזוויות פסיכופתולוגיות או בשביעות רצון סובייקטיבית מהחיים, ופחות בהיבט האאודמוני העמוק יותר של מימוש עצמי ותפקוד פסיכולוגי מיטבי.
מחקר זה יוצא לבחון שאלה מרתקת: האם אנשים הנמצאים בזוגיות קבועה חווים רמות שונות של רווחה נפשית לעומת יחידים, וכיצד סגנון ההתקשרות שלהם, על כל ממדיו, קשור לכך? האם ההבדלים הללו נשארים עקביים גם כשמשווים בין צעירים למבוגרים, או שהגיל משנה את התמונה כולה? כדי לענות על כך, נבחנו כמעט 400 משתתפים איטלקים משתי קבוצות גיל, שמילאו שאלונים מקיפים הבודקים הן את סגנון ההתקשרות הרומנטי שלהם על פי מודל ממדי מבוסס, והן את רמת הרווחה הנפשית שלהם על פי מודל רב־ממדי מוכר בפסיכולוגיה החיובית.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומרתקת על הקשר שבין ביטחון רגשי, צורך באישור, פחד מקרבה, גיל ומצב זוגי, ומעלים שאלות חשובות באשר לתפקידה המגן של הזוגיות היציבה בחיינו הרגשיים.
