הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) היא מצב נוירו-התפתחותי המייצג את אחת ההפרעות הכרוניות המגבילות הנפוצות בקרב ילדים. מיטוכונדריה מרכיבה מסלולים מולקולריים נפוצים רבים והם מקור האנרגיה העיקרי לרקמות המוח. בסקירה זו החוקרים דנים בתהליכים פתולוגיים שונים הקשורים למיטוכונדריה ביחס ל-ASD (אוטיזם) וליחסי הגומלין ביניהם.
כל תא בגוף שלנו זקוק לאנרגיה, אבל אף איבר לא תלוי בה כמו המוח. המיטוכונדריה, "תחנות הכוח" של התא, לא רק מספקות דלק לתאי העצב אלא גם שולטות באיזון הסידן, בוויסות מוות תאי מבוקר, ובייצור רדיקלים חופשיים שיכולים לפגוע ברקמה העצבית. בשנים האחרונות מצטברות עדויות לכך שאצל ילדים על הספקטרום האוטיסטי, המנגנונים העדינים הללו יוצאים משיווי משקל.
השאלה שמעסיקה חוקרים כבר עשרות שנים היא עד כמה הקשר בין תפקוד לקוי של המיטוכונדריה לבין אוטיזם הוא מקרי או שמא מהותי, ואפילו אם ייתכן שהפרעה זו היא בעצם מחלה מיטוכונדריאלית שמתבטאת בהתנהגות. כדי לנסות לענות על כך, שלושה חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ריכזו וניתחו מגוון עצום של מחקרים קליניים ומודלים בבעלי חיים, החל מתפקוד שרשרת הובלת האלקטרונים ועד מנגנוני מוות תאי מתוכנת, אוטופגיה, ודינמיקת מיטוכונדריה, וכן בחנו כיצד תסמונות גנטיות שונות הקשורות לאוטיזם משתלבות בתמונה הזו.
התוצאות שהם מציגים חושפות רשת מורכבת ומרתקת של קשרים, שמעלה שאלות חדשות על האפשרות לזהות ואף לטפל בגורמים הביולוגיים שביסוד ההפרעה.
