פרח ענק שמסריח כמו בשר רקוב, חי כולו בתוך גפן ופורח לחמישה עד שבעה ימים בלבד אחרי שנים של התפתחות סמויה. זו הרפלזיה, אחד הצמחים המרשימים והמאוימים ביותר ביערות בורנאו. בסבאח שבמלזיה היא גדלה לא רק בשמורות מוגנות, אלא גם על קרקעות כפריות וקהילתיות, שבהן השימור תלוי במידה רבה בבעלי הקרקע עצמם. במקביל, כריתת יערות וחקלאות חד-תרבותית ממשיכות לצמצם את בתי הגידול של הצמחייה המקומית.
המאמר שואל אם אפשר להפוך את הפרח הנדיר הזה לעוגן של אגרו-תיירות אקולוגית, כזו שנותנת לחקלאים ולקהילות תמריץ כלכלי אמיתי לשמור על היער במקום להמיר אותו. השאלה מורכבת, כי הפריחה קצרה ובלתי צפויה, וזרם המבקרים אינו יציב.
החוקרים בוחנים את התמונה מכמה זוויות: הם מציגים את הרקע של האגרוטיירות בסבאח, את הביולוגיה ואת מצב השימור של הרפלזיה, ואת נתוני המבקרים וההכנסות שתועדו בקהילות ב-2025. הם מביאים גם תצפיות שדה ממיזם קהילתי מקומי, ומשווים את המצב לדרישות המדיניות הלאומית והמדינתית בתחומי המגוון הביולוגי והאקלים. התוצאה היא מבט על הדרך שבה פרח אחד עשוי לקשור יחד שימור, פרנסה וחוויית תיירות.
