מערכת החיסון שלנו נשענת על איזון עדין. מצד אחד היא צריכה להגיב בעוצמה לחיידקים, לנגיפים ולגידולים. מצד שני עליה להימנע מתקיפה של רקמות הגוף עצמו. כשהאיזון הזה מתערער, התוצאה יכולה להיות טרשת נפוצה, סוכרת סוג 1 או לופוס. הטיפולים הנפוצים כיום מדכאים את המערכת כולה, ומשאירים את המטופלים חשופים לזיהומים קשים ולסרטן. בלב הסיפור עומדת אוכלוסייה קטנה של תאי T שתפקידה לשמור על שלום פנימי, והשאלה היא אם אפשר לגייס אותה לטובתנו.
המאמר שואל כיצד אפשר לחזק את תאי ה-T הרגולטוריים כדי להחזיר לגוף את הסבילות לעצמי, ואילו דרכים כבר נבחנות לשם כך במעבדה ובמרפאה. הכותבים סוקרים את הספרות המדעית, ומציגים תחילה את הביולוגיה של התאים האלה, ובהם הפנוטיפ שלהם, תת-הסוגים שלהם, אופני הפעולה שלהם והקולטן שבאמצעותו הם מזהים את מטרותיהם. לאחר מכן הם עוברים בין שתי משפחות של גישות. האחת כוללת טיפולים שאינם מבוססי תאים, כמו תרופות וביולוגיים שמעודדים את התאים בגוף, ומתן של פפטידים אוטואנטיגניים. השנייה כוללת טיפולים תאיים, מהשפעה על המיקרוביום ועד תאים שמהונדסים גנטית וקולטנים כימריים, וכן תאים דנדריטיים שמלמדים את המערכת לסבול.
הסקירה משווה בין הגישות, מעמידה זו מול זו את היתרונות והחסרונות של כל אחת, ומתעכבת על השאלה אם שילוב ביניהן עשוי להיות המפתח. למי שמתעניין בעתיד הרפואה החיסונית ובנסיון לרפא מחלות אוטואימוניות במקום רק להשתיק אותן, זו מפת דרכים מרתקת.






