מהי בכלל "פליטות אקלים", ומה קורה כשמורים למדעי החברה נדרשים ללמד עליה בלי שהיא מוגדרת רשמית בתוכנית הלימודים? שינויי אקלים כבר מזמן אינם רק סוגיה סביבתית, אלא גורם הגירה שמעצב מחדש קהילות שלמות, בעיקר באזורים פגיעים כמו אגן הים התיכון, אפריקה ודרום אסיה. טורקיה, השוכנת על צומת דרכים היסטורי בין שלוש יבשות ובתוך אזור אקלימי רגיש, עשויה לחוות בעתיד גלי הגירה חדשים שמקורם בשינויי אקלים, ועל מערכת החינוך שלה להתמודד עם השאלה כיצד להכין תלמידים ומורים למציאות הזו.
מחקר זה מבקש להבין כיצד מורים למדעי החברה, שאמונים על הקניית אזרחות פעילה ומודעות חברתית וסביבתית, תופסים את תופעת פליטי האקלים: האם הם מכירים את המושג, כיצד הם מבינים את מקורותיו ואת חלוקת האחריות עליו, וכיצד הם משווים בין פליטי אקלים לפליטים "מסורתיים" יותר, כמו פליטי מלחמה. שאלה מרכזית נוספת היא אם וכיצד סוגיה זו מוצאת את ביטויה בהוראה בכיתה, ואילו שיטות הוראה נראות למורים כמתאימות ללמד אותה.
לצורך כך רואיינו בראיונות חצי מבניים מעמיקים אחד עשר מורים למדעי החברה ומורה נוסף להיסטוריה מפרובינציות שונות בטורקיה, בעלי טווח ניסיון וטווח השכלה מגוונים. הראיונות, שקדמו להם מפגשי הכנה שכללו חשיפה למאמרים, כתבות ותכנים תיעודיים, נותחו בשיטת ניתוח תוכן איכותני שנועדה לחלץ תמות מרכזיות מתוך דבריהם. הממצאים חושפים תמונה מורכבת של פערי ידע, עמדות מעניינות ואף לעיתים סותרות, שהמאמר בוחן לעומק.
