דמיינו ילד שמתקשה להתרכז בכיתה, לא רק בגלל קשיי קשב, אלא כי רעש התאורה הפלואורסצנטית, מגע התווית בתוך החולצה או תזוזה קלה של כיסא שכן ממש מציפים אותו. הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) מוכרת בעיקר כהפרעה התנהגותית וקוגניטיבית, אך מחקרים הולכים ומצטברים מצביעים על כך שהיא עשויה לכלול גם ממד חושי עמוק יותר, הבא לידי ביטוי בדרך שבה הילד קולט, מפרש ומגיב לגירויים מהסביבה ומגופו שלו.
האם ילדים עם ADHD אכן חווים את העולם החושי באופן שונה מבני גילם, והאם הבדלים אלו קשורים לחומרת התסמינים ולאיכות חייהם? זו השאלה שעמדה בבסיס מחקר מקרה-ביקורת שנערך בטורקיה, ובחן 46 ילדים בגילאי 8-10 שאובחנו עם ADHD מול 38 ילדים בקבוצת ביקורת בריאה. באמצעות ראיונות קליניים מובנים, שאלוני הורים סטנדרטיים להערכת תסמיני ADHD ואיכות חיים, ובעיקר שאלון פרופיל חושי מקיף הבוחן תחומים כמו שמיעה, ראייה, מגע, שיווי משקל ואינטגרציה רב-חושית, ביקשו החוקרים למפות את עולמם החושי הייחודי של ילדים עם ADHD ולבחון כיצד הוא משתלב עם התמונה הקלינית המוכרת.
הממצאים חושפים זווית פחות מוכרת של ADHD, כזו שעשויה לשנות את האופן שבו הורים, מורים ואנשי מקצוע מבינים את ההתנהגויות שהם רואים מדי יום, ולפתוח פתח לגישות טיפול חדשות המתמקדות לא רק בקשב אלא גם בעולם החושי של הילד.
