בכל חברה אנושית יש דרכים "נכונות" לעשות דברים שאין להן שום הסבר מעשי: איזה כלי מגישים באירוע מסוים, מה אומרים ומתי, איך מכינים דבר פשוט. ילדים צעירים סופגים את הדרכים האלה במהירות מפתיעה, וזו אחת התופעות המעניינות בהתפתחות האנושית, שהרי בלי הנטייה הזאת תרבות שלמה לא היתה עוברת מדור לדור. אבל מה בעצם מניע ילד קטן לאמץ התנהגות שאין ממנה שום רווח? האם הוא רוצה למצוא חן בעיני מי שהראה לו אותה, האם הוא מחשב מה יעיל יותר, או שיש בו דחף נפרד לעשות את מה שמקובל בקבוצה שאליה הוא שייך?
האפשרות השלישית נבדקת כאן בדרך מחוכמת, שבה ילדים בגיל שלוש וחצי הוזמנו לעזור לסדר מסיבת תה מדומה. תחילה אמר כל ילד באיזו צלחת, כוס, תה וחטיף הוא מעדיף להשתמש, ואחר כך שמע דרך שיחת וידאו אדם אחר שממליץ דווקא על פריטים אחרים. אצל חלק מהילדים ההמלצה נשמעה כמו נורמה של הקבוצה, "אצלנו תמיד משתמשים בזה", ואצל האחרים כמו העדפה אישית, "מתחשק לי להשתמש בזה". במקביל, אצל מחצית הילדים המשוחחת היתה אשה מבוגרת ואצל האחרים ילדה בת שש, וההבדל הזה נועד לברר אם מה שמשפיע הוא כיבוד הקבוצה או פשוט כיבוד סמכות.
המערך הזה מאפשר לראות באיזה רגע ילד קטן מוותר על מה שהוא עצמו רצה, ומה בדיוק בניסוח של דברי האחר מזיז אותו ממקומו.






