תחום "משפט וספרות" נתפס לרוב כהמצאה אמריקאית משנות ה־70, אבל מה קורה כשהוא מגיע למקום עם היסטוריה, קונפליקטים ושסעים משלו? בישראל התחום צמח מאוחר יותר, התמקד בשאלות שהמציאות המקומית מזמנת, ושאב השראה ממגוון רחב של תאוריות. התוצאה היא שדה מחקר מבוזר, שקשה לתפוס אותו דרך החלוקות המוכרות מהספרות האמריקאית. השאלה שמעניינת כאן היא מה בעצם נולד בשדה הזה, אילו תובנות הוא יצר, ומה נשאר מחוץ לו.
המאמר מציע מיפוי מקומי של התחום, המבוסס על סקירה של למעלה מ־250 מאמרים וספרים. במקום לארגן אותם לפי החלוקה הקלאסית, הוא עוקב אחר המוקדים שבהם המחקר הישראלי התפתח: מהשורשים בחקר המשפט העברי ובשינוי שחל בחוגים למשפטים בשנות ה־90, דרך ניתוח משפטי שואה ומאבקים על זהות ועל מגדר, ועד לדיון תורת־משפטי בצדק, בנרטיב ובתיאטרליות של ההליך. הסקירה שואלת גם איפה הדברים נעצרים, ואילו תחומים כמעט לא נחקרו.
בין השאר היא מעלה חשש מפני שיחה פנימית של משפטנים, וחוזרת שוב ושוב לשאלה שמטרידה את התחום כולו: מה בעצם מייחד את המשפט מול כל שאר התרבות, וכיצד אפשר לברר זאת?
