מה קורה כשדור שלם של צעירים גדל לתוך תקופה שבה סדר היום הפוליטי מתערער תחת רגליו פעמיים ברצף, פעם בגלל מאבק על עתיד הדמוקרטיה ופעם בגלל מלחמה שפרצה בעקבות אחד האירועים הקשים בהיסטוריה של המדינה? המאמר עוקב אחר צעירות וצעירים בני דור ה־Z שמצאו את עצמם, כמעט בעל כורחם, בעמדת אקטיביזם ואחריות בזמן שבו המציאות הישראלית השתנתה בקצב מסחרר. הם החלו את דרכם כמוחים נגד מה שהוגדר "הפיכה משטרית", נשאו סיסמאות של זכויות אדם, שוויון מגדרי ושייכות לעולם ליברלי גלובלי, ואז מצאו את עצמם, בתוך ימים ספורים, מגויסים לפעולה לאומית, צבאית והתנדבותית בעקבות פרוץ מלחמה קשה. איך משתנה תחושת הזהות והשייכות של צעירים כאלה כשגבולות ה"אנחנו" וה"הם" מתערערים ומתעצבים מחדש שוב ושוב? כיצד הם ממשיכים לנווט בין מחויבות לערכים אוניברסליים לבין נאמנות לאומית וקולקטיבית, וכיצד הם עצמם חווים את מקומם בתוך תהליך היסטורי שהם בעת ובעונה אחת גם קורבנותיו וגם סוכניו?
כדי לבחון שאלות אלה נערך מחקר איכותני מעמיק שכלל קבוצות מיקוד וראיונות עומק חצי־מובנים עם פעילים ופעילות צעירים, שנפרשו על פני שלושה שלבים מכריעים: תקופת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, הרגעים הראשונים של המלחמה, וההמשך הממושך שלה. כך מתאפשר מבט נדיר על תהליך דינמי ומתגלגל של עיצוב זהות, אחריות ופעולה חברתית בזמן אמת.
