מה עושה שר חרדי כשתפקידו מחייב אותו לאשר דבר שההלכה אוסרת? מה עושה שופט שומר מצוות כשהחוק שהוא מופקד עליו מוביל לתוצאה שדין תורה שולל? אנשים העושים בשירות הציבור, דתיים בכלל וחרדים בפרט, נעים בשני מעגלים שלעיתים משיקים זה לזה ולעיתים מתנגשים חזיתית. במעגל האחד הריבון הוא העם, והמחייב הוא חוקי הכנסת, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה והחלטות הרוב. במעגל האחר הריבון הוא האל, והמחייב הוא צו הרב והאדמו"ר. התוצאה היא מצב של "נאמנות כפולה" ומעין ניגוד עניינים שהמשפט הציבורי מצווה להימנע ממנו עוד לפני שהוא מתגלע בפועל.
הסוגיה הזאת אינה נחלתה של החברה החרדית בלבד, אך בה היא מקבלת תהודה גדולה במיוחד, משום שבעלי אמונה דתית טוענים שאינם רשאים להתפשר על עקרונותיהם אפילו לשעה. היא נוגעת בשאלות הגדולות של דת ודמוקרטיה, של גבולות הציות לחוק ושל האפשרות לכהן בתפקיד ציבורי בלי לבגוד בעולמו הפנימי של אדם. האם צירוף כמו "שופט חרדי" הוא אוקסימורון, ומה אירע לשופט אחד שהתווית הזאת נקשרה בשמו?
הדיון נבנה מתוך שילוב של כמה סוגי מקורות: פסיקה של בתי המשפט בישראל ובארצות הברית, הוראות חוק והנחיות מינהליות, ספרות הלכה ושאלות ותשובות, כתביהם ונאומיהם של מנהיגים חרדים, ועשרות מקרים ממשיים של שרים, חברי כנסת, ראשי עיר, רבנים ושופטים, בישראל ובארצות הברית כאחת.
