כמעט כל ילד מכיר את החלילן מהמלין: עיר מוכת עכברושים, נגן מסתורי בבגד אדום וצהוב, ותהלוכת ילדים ההולכת אחרי צליל החליל ונעלמת בתוך ההר. הסיפור נדמה תמים, מחורז ומצחיק, ובכל זאת מסתתרת בו שאלה לא נוחה: אם המבוגרים הם שהפרו את ההבטחה ולא שילמו לחלילן את שכרו, ואם אזרחי העיר הם שהחרישו נוכח השחיתות, מדוע דווקא הילדים הם שנענשים?
סביב השאלה הזאת נבנית כאן קריאה סוציו-פוליטית בסיפור ילדים קלאסי, קריאה הבוחנת כיצד נורמות ספרותיות מוכרות, ובראשן "הסוף הטוב", החלוקה לטובים ולרעים והאפיון החד-ממדי, פועלות כאסטרטגיות פוליטיות ממש. המסלול מתחיל באירוע היסטורי שאירע בעיר המלין במאה השלוש-עשרה וממשיך דרך גלגוליו של הסיפור: נוסחים מוקדמים שהפכו את הנגן הזר לשטן ולחוטף ילדים, גרסת האחים גרים, שירו המחורז של רוברט בראונינג, איוריה של קיית גרינווי, סרט האנימציה של אולפני דיסני וגם עיבוד עברי מוסיקלי. בכל גרסה נבדק מי הוא האשם ומי הוא הקורבן, מה נאמר בגלוי ומה מוטמן בין השורות.
מתוך הניתוח הזה עולה גם שאלה חינוכית רחבה יותר, הנוגעת לאוריינות פוליטית של ילדים צעירים: האם אפשר ללמד ילדים לקרוא ספרות גם כטקסט פוליטי, שמדבר על כוח, על זכויות, על הבטחות ועל אחריות?
