כשאדם מגלה שהכליות שלו נחלשות, ההחלטות לא מחכות. להשתלה או לדיאליזה? איפה לקבל טיפול? ואולי בכלל גישה שמרנית? לצד ההחלטות האלה, ימים שלמים של ניהול תרופות ותזונה. ברוב המקרים אדם נוסף עומד לצדו, בן זוג, חבר או קרוב משפחה שמחפש מידע, מקשיב, מנסה להבין סיכונים ומסייע ליישם. ובכל זאת, גם מטופלים וגם המלווים שלהם מספרים שהם מרגישים בלי מידע, לא בטוחים אילו משאבים קיימים וחוששים ממה שצפוי בהמשך.
מה קורה כשהמטופל והמלווה לא באמת מוכנים לקבל החלטות יחד? ואפשר ללמד זוגות כאלה לעבוד כשותפים, מוקדם, עוד לפני שהלחץ גובר? זו השאלה שמאחורי ההתערבות ImPart, שנבנתה בשיתוף הקהילה ומופעלת מרחוק בידי מאמן מקרב הקהילה.
המאמר מציג את פרוטוקול הניסוי ולא את תוצאותיו. החוקרים מתכננים ניסוי פיילוט פקטוריאלי עם שמונה תנאים שונים, שבו משתתפים 64 דיאדות של מטופלים בשלב 4 של המחלה ומלווים שלהם. כל תנאי משלב רמות שונות של הדרכה, הכשרה בתקשורת ופסיכו-חינוך, כדי להבין איזה רכיב מועיל ובאיזו מידה. הרעיון נשען על מסגרת אופטימיזציה רב-שלבית, על מודלים של לחץ וטיפול משפחתי ועל תיאוריה של תמיכה חברתית, ומלווה במדדי היתכנות, קבילות ורווחה לאורך 24 שבועות. מי שמתעניין באיך בונים התערבות לפני שמוכיחים אותה, ובאיך מערבים את הקהילה בתהליך, ימצא כאן תכנון מפורט ומעניין.
