ר' נחמן מברסלב הוא אחת הדמויות הסבוכות והמרתקות בתולדות החסידות. תלמידיו וחוקריו ציירו אותו בגוונים סותרים: מנהיג חסידי הממשיך את דרך הבעש"ט, אך גם מיסטיקן הכמה לאיחוד עם האל, ספקן המתייסר בשאלות אמונה, ואף מי שמצדד בשיגעון ובזניחת השכל. איך ייתכן שאדם המתואר לעתים כמורד בתבונה ובנורמות הדתיות המקובלות, נותר לאורך כל חייו נאמן להלכה וללימוד התורה, ואף הפך לאחד המנהיגים הנערצים ביותר בתולדות החסידות?
זו בדיוק החידה העומדת במרכז הדיון: כיצד משתלבות התובנות המיסטיות והקושיות הכופרות ביותר על מציאות האל ועל הצדק האלוהי, בתוך מסגרת חיים המבוססת כל כולה על עבודת ה', מוסר וקיום מצוות? האם מדובר בסתירה שר' נחמן פשוט התעלם ממנה, או שמא הוא מצא דרך מקורית לגשר בין העולמות?
כדי לענות על כך נערך עיון קרוב בטקסט המכונן, 'ליקוטי מוהר"ן', תוך התחקות אחר האופן שבו חוזרות ומופיעות בו, שוב ושוב, תובנות מוסריות בדיוק במקומות שבהם היינו מצפים למצוא ניתוק מהעולם המעשי. הדיון נשען גם על השוואה לדמויות מפתח בהיסטוריה של המחשבה הדתית והפילוסופית, מהרמב"ם ועד קירקגור, מדקרט ועד ויטגנשטיין, כדי להאיר באור חדש את הדרך הייחודית שבה מתמודד ר' נחמן עם השאלות הגדולות ביותר של האמונה: מהות הרוע, מקום הספק, וגבולות היכולת האנושית להשיג את האלוהי.
