מדוע שמחו היהודים בממלכת אחשורוש שמחה עצומה ומוחצנת, בשעה שגזרת ההשמדה של המן עדיין עומדת בתוקפה, המלחמה הגורלית עדיין רחוקה בחודשים, ותוצאתה בלתי ידועה כלל? שאלה זו, המתעוררת מקריאה פשוטה בפרק ח במגילת אסתר, מציבה קושי פרשני מתמשך שהעסיק פרשנים במשך דורות. הניגוד בין האבל הכבד שקדם לגזרה לבין הצהלה הפתאומית שבאה בעקבותיה, בעוד הסכנה בעינה עומדת, מזמין בחינה מדוקדקת של מקורות חז"ל ופרשני המגילה על מגוון תקופותיהם.
המאמר בוחן את סוגיה זו דרך השוואה שיטתית בין מקורות שונים: התלמוד הבבלי ומדרש תהלים מזה, לעומת התלמוד הירושלמי, בעלי המסורה ומדרש לקח טוב מזה, וכן פרשני המגילה הקדומים מהמאות הט"ו–הט"ז לעומת פרשנים בני זמננו. באמצעות ניתוח לשוני ופרשני של הפסוקים, עיון בחלוקת המגילה לסדרים ולפרשות, והשוואה לתופעה הספרותית המקראית של "פסוקי כותרת", נבחנת האפשרות שההבנה המקובלת של הפסוקים אינה ההבנה היחידה האפשרית, ואולי אף לא הנכונה ביותר.
הקורא ימצא כאן מסע פרשני מרתק שמצליב מקורות תלמודיים, מדרשיים ופרשניים על פני דורות רבים, ומעלה שאלות יסוד על אופן קריאת הכתוב המקראי, על מבנהו הספרותי הפנימי, ועל האפשרות שסיפור אחד מכיל בתוכו רמזים למה שעתיד להתרחש בהמשכו.
