כולנו מכירים את ההבדל בין להיות עצובים בגלל משהו מסוים, כמו שיחה קשה או חדשות רעות, לבין להתעורר בבוקר עם עננה אפורה שאין לה כתובת ברורה. בשפה היומיומית אנחנו מערבבים בין השניים, אבל בפסיכולוגיה מקובל להבחין ביניהם: רגש עוסק במשהו, ואילו מצב רוח מרחף בלי מושא מוגדר. השאלה היא אם ההבדל הזה משנה גם את הדרך שבה כדאי להתמודד איתם.
אחת הדרכים הפופולריות והמוכרות ביותר להתמודדות עם רגש שלילי היא הערכה מחדש קוגניטיבית, כלומר מתן משמעות אחרת למה שקרה. אבל אם היא פועלת על "מה שקרה", מה יקרה כשאין באמת משהו שקרה? זו בדיוק שאלת המחקר: האם הערכה מחדש מתאימה לוויסות רגשות יותר מאשר לוויסות מצבי רוח, ומה זה אומר על הדרך שבה אנשים מנסים לשפר את מצב רוחם?
כדי לבדוק זאת, החוקרים התמקדו בעצב, שאפשר לחוות בשתי הצורות, ופעלו בשני מסלולים משלימים. הם עקבו אחר סטודנטים בחיי היומיום שלהם במשך עשרה ימים באמצעות התראות בטלפון, ואחר כך בנו ניסוי מבוקר שבו משתתפים האזינו למוזיקה עצובה מסוגים שונים וניסו להפחית את תגובתם בשתי אסטרטגיות שונות. במהלך האיסוף התרחשו אירועים היסטוריים שהוסיפו להתוצאות תפנית בלתי צפויה.
