מה קורה למנחה קבוצה כשהקבוצה מחליטה מי היא: האם היא אורחת רצויה או גורם חיצוני שצריך להרחיק? ומה קובע את התשובה, האישיות והניסיון של המנחה או משהו אחר לגמרי? המאמר מתבונן בשאלה הזאת דרך סיפור מעשה מרתק מכיתות י' בבית ספר תיכון ערבי ביפו, שבהן ביקש הצוות החינוכי למנוע נישואי בוסר בקרב תלמידות מוצלחות, בלי לומר זאת במפורש.
שאלת המחקר המרכזית היא באיזו מידה המערך הקבוצתי, כלומר הרכב המשתתפים מבחינת מגדר, גיל ולאום, מעצב את חוויית המנחה ואת האופן שבו הקבוצה תופסת אותה: כזרה מודרת או כזרה מואדרת.
המאמר מבוסס על שתי סדנאות קצרות בנות חמישה מפגשים, שהועברו בשתי שנות לימודים עוקבות על ידי אותם שני מנחים, פסיכולוגית יהודייה-ישראלית ופסיכולוג ערבי-ישראלי, עם פעילויות דומות ברובן. בשנה אחת חולקו התלמידים לפי מגדר ובשנה אחרת נפגשו בקבוצות מעורבות. המחברת מתארת מבפנים את מה שחוותה כמנחה, את הדינמיקות שהתפתחו בקבוצות הנערים והנערות ואת הרגעים שבהם מעמדה השתנה, ומנתחת אותם בעזרת תיאוריות קבוצתיות והתפתחותיות. התוצאה היא מבט נדיר ופתוח על מה שמתרחש בין מנחה לקבוצה, כשהזהות הלאומית, המגדר והממסד נוכחים בחדר.






