מה קורה בראשו של תלמיד תיכון כשהוא מביט בשאלת טריגונומטריה על גן בצורת מקבילית ואינו יודע מאיפה להתחיל? בבחינות בינלאומיות כמו TIMSS ו-PISA תלמידים באינדונזיה נמצאים שוב ושוב מתחת לממוצע, ופתרון בעיות הוא אחד התחומים שבהם הם מתקשים במיוחד. טריגונומטריה נחשבת בעיני התלמידים לאחד הנושאים הקשים והפחות אהובים. אבל הציון הסופי אינו מספר את כל הסיפור: ייתכן שבין הטעות לבין התלמיד עומד גם משהו רגשי, היכולת להתמודד עם קושי, ללמוד מכישלון ולא לוותר.
המאמר שואל אילו טעויות עושים תלמידים כשהם פותרים בעיות טריגונומטריה, ואיך הטעויות האלה קשורות לרמת החוסן המתמטי שלהם, כלומר לכוח הנפשי להמשיך להתאמץ מול אתגר, חרדה או פחד. אפשר לצפות שתלמיד חסון יותר יטעה פחות. האם זה באמת כך?
החוקרים עבדו בכיתה אחת בבית ספר תיכון במרכז ג'אווה, שבה ציוני התלמידים בפתרון בעיות נמוכים. התלמידים מילאו שאלון חוסן מתמטי ופתרו שאלה מילולית אחת. לאחר מכן נבחרו שלושה תלמידים, אחד מכל רמת חוסן, והחוקרים ראיינו אותם לעומק. טעויותיהם נותחו לפי נוהל ניומן, שיטה בת חמישה שלבים שמלווה את התלמיד מהקריאה ועד כתיבת התשובה. כך אפשר לראות מה קרה בכל שלב, מה התלמידים עצמם אומרים על כך, ואם הקשר בין חוסן לביצוע פשוט כפי שנדמה.






