כיב בכף הרגל הוא אחד הסיבוכים המפחידים ביותר של סוכרת. מעבר לכאב ולמגבלות בתנועה, מלווה אותו חשש מתמיד מקטיעה, וגם בני המשפחה שמטפלים בחולה ללא תשלום סוחבים נטל כבד. מצוקה נפשית כזו עלולה לפגוע בהחלמת הפצע עצמו, ולכן עולה השאלה אם אפשר לטפל גם בנפש כדי לסייע לגוף.
במחקר נבחנו שתי שיטות פסיכולוגיות להפחתת מתח: הרפיית שרירים הדרגתית בשילוב דמיון מודרך, והיפנוזה בשילוב דמיון מודרך. השאלה המרכזית היא איך מטופלים עם כיבים שאינם מגלידים, ובני משפחתם המטפלים, חווים את ההתערבויות האלה. מה הם ציפו מהן, מה הרגישו לאחר מכן, ומה הם חושבים על מקומה של הפסיכולוגיה בטיפול בכף רגל סוכרתית.
החוקרים ראיינו פנים אל פנים שמונה מטופלים בשני בתי חולים בצפון פורטוגל, וכן שש מטפלות משפחתיות. הראיונות נערכו כשבועיים לאחר ארבעה מפגשים של 45 דקות, והם נותחו בניתוח תמטי בידי שני חוקרים שקודדו באופן עצמאי. התמונה שעולה מהם מגיעה מהחוויה האישית של האנשים שחיים עם המחלה ומי שעומד לצדם מדי יום.






