כשאנחנו מנסים לקרוא בשם תמונה של דג, ממש לפני כן ראינו תמונות של דגים אחרים, והמוח שלנו מתמהמה מעט. ההשהיה הזו, שנמדדת בעשרות אלפיות שנייה בלבד, היא אחת הדרכים שבהן חוקרים מנסים להציץ אל מנגנוני הדיבור. עד כה מדידות כאלה נעשו כמעט רק במעבדה, מול מיקרופון מקצועי ובתנאים מבוקרים. האם אפשר לתפוס אפקט כל כך עדין כשהנבדק יושב בסלון שלו, עם מחשב ביתי, דפדפן כלשהו ומיקרופון לא מוכר? והאם חשוב אם הוא עונה בקול או מקליד את התשובה?
במחקר נבדקו שתי שאלות מרכזיות: האם אפקט ההפרעה הסמנטית המצטברת, שמוכר ממחקרי מעבדה, מופיע גם בניסוי מקוון, והאם הוא דומה בין תגובה מדוברת לתגובה מוקלדת. החוקרים בנו שני ניסויים מקוונים ברישום מראש בפלטפורמת SoSci Survey בעזרת JavaScript. בכל ניסוי השתתפו 30 דוברי גרמנית שגויסו דרך Prolific, וקראו בשם 160 תמונות של עצמים יומיומיים שחולקו לקטגוריות סמנטיות. בניסוי הראשון הנבדקים דיברו אל המיקרופון, ובשני הקלידו את התשובות. השוואה לשישה מחקרי מעבדה אפשרה לבדוק עד כמה הנתונים מהרשת דומים לאלה שנאספו בתנאים מבוקרים. החוקרים גם השוו בין עיבוד ידני של התשובות המוקלדות לעיבוד אוטומטי, ובחנו כמה נבדקים וכמה קטגוריות נדרשים כדי לאתר את האפקט.
התשובות עשויות לשנות את האופן שבו חוקרי שפה מתכננים את מחקריהם, ואולי גם את מי שהם מצליחים לגייס אליהם.






