כל בוקר מחנכת בכיתת חינוך מיוחד פוגשת קבוצת תלמידים עם צרכים ייחודיים, אבל העבודה שלה לא נגמרת בצלצול. היא גם הכתובת הראשונה של ההורים: הם שולחים לה הודעות בוואטסאפ בשעות הערב, מבקשים הדרכה, עידוד ותשובות. בחינוך המיוחד ההורים תלויים במחנך הרבה יותר מהורים בחינוך הרגיל, ולכן הקשר ביניהם טעון במיוחד. הוא יכול להיות מקור לתמיכה גדולה, ויכול גם להפוך לזירה של ציפיות לא מדוברות, אכזבות ומתחים.
המחקר שואל אם הורים ומורים רואים את המחנך באותו אופן. האם מה שהמורים חושבים שהמחנך נותן להורים הוא גם מה שההורים חווים בפועל? השאלה נבחנה לאורך ארבעה ממדים שנחשבים מרכזיים ביחסי הורים ומחנכים בישראל: מקצועיות, אמינות, זמינות והעצמה.
כדי לבדוק זאת גייסו החוקרים כמאה הורים לתלמידי חינוך מיוחד וכמאה מורים בבתי ספר לחינוך מיוחד. הגיוס נערך בתקופת מגפת הקורונה, באמצעות רשתות חברתיות, קבוצות וואטסאפ של הורים ושיטת כדור השלג. כל המשתתפים מילאו אונליין שאלון אנונימי, בגרסה שהותאמה להורים או למורים, ודירגו את המחנך בכל אחד מארבעת הממדים. ההשוואה בין שתי נקודות המבט בתוך אותו מחקר מאפשרת הצצה נדירה אל הפער האפשרי בין מה שנראה מבפנים לבין מה שנחווה מבחוץ.






