בתחילת 2022 נחשפו בישראל אירועי אלימות קשים כלפי דיירים עם מוגבלות במוסד אחד, ושלושה חודשים אחר כך מתו שלושה דיירים במוסד אחר. האם מדובר במקרים חריגים של "תפוחים רקובים", או בסימן למשהו עמוק יותר בדרך שבה המדינה מארגנת את חייהם של עשרות אלפי אנשים? השאלה הזאת עמדה בבסיס הקמתה של ועדה ציבורית בראשות שופטת בדימוס, שנדרשה לבחון את מסגרות הדיור החוץ-ביתי מנקודת מבט מערכתית, לאור האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות.
המאמר מציג את עיקרי עבודתה של הוועדה. הוא מתאר כיצד פעלה במשך שבעה חודשים: מפגשים עם בעלי עניין, עדויות של משפחות, דיירים ועובדים לשעבר, ניתוח מחקרים ודו"חות וביקורים במסגרות. הוא עוקב אחר המבנה של מערך הדיור, מתאר את היומיום בתוכו, ושואל מה מסביר את המציאות שנחשפה ומדוע שינוי כל כך קשה להתממש, בישראל ובמדינות אחרות.
הכותבים מוסיפים אפילוג המתחבר לימים שאחרי השבעה באוקטובר ולצעדים שנקטו הממשלה והמשרד הרלוונטי. מי שמתעניין בזכויות, במדיניות רווחה ובשאלה איך נראה מרחב חיים ראוי ימצא כאן תמונה מפורטת של מה שנמצא ושל הכיוון שהוועדה סימנה.
