סטודנטים ממיעוטים גזעיים ואתניים באוניברסיטאות שבהן רוב לבן מתמודדים לא רק עם מבחנים ועבודות. הם נתקלים גם בהערות קטנות, בבדיחות, במבטים ובסביבות שמשדרים להם שוב ושוב שהם לא לגמרי שייכים. קשה להצביע על כל אחד מהרגעים האלה, וקל לבטל אותם כ"סתם הערה", ובכל זאת הם מצטברים. במקביל, המשאבים שזמינים לסטודנטים האלה מצטמצמים, ולכן עולה השאלה אם אפשר לתת להם כלי פשוט, זול ונגיש.
אחד הכלים הוותיקים בפסיכולוגיה הוא כתיבה אקספרסיבית: כמה דקות של כתיבה אישית על חוויה מלחיצה, שלושה ימים ברצף. אבל היא לא נבנתה בשביל חוויות מהסוג הזה. החוקרים שאלו אם אפשר להתאים אותה במיוחד למיקרו-אגרסיות, ואם סטודנטים יראו בגרסה כזו משהו נחוץ, מתאים ושווה את הזמן שלהם.
כדי לבדוק זאת פיתחו החוקרים גרסה מותאמת בשם Writing Wrongs, בעזרת מודל מובנה להתאמת התערבויות לאוכלוסיות חדשות. הם גייסו קבוצה קטנה של סטודנטים ממיעוטים באוניברסיטה גדולה בדרום-מזרח ארצות הברית. המשתתפים כתבו בשלושה מפגשים מקוונים, בהנחיה רגילה ובהנחיה המותאמת, מילאו שאלונים בנושאי חוויות אפליה, מצב רוח ותסמינים, ונשאלו לדעתם בטפסי משוב ובראיונות. החוקרים שילבו ניתוח של הטקסטים שנכתבו עם התבוננות בדברים שהסטודנטים עצמם אמרו על החוויה.
