מה קורה לאדם שחי בו זמנית תחת שתי מערכות משפט, שכל אחת מהן תובעת לעצמה את הבכורה? בחיי היום יום השאלה נשארת תיאורטית, אבל מדי פעם מתגלעת סתירה ממשית בין מה שאומר הרב למה שאומר החוק, ואז נדרשת הכרעה. בישראל אין זה תרגיל מחשבה: הציבור החרדי מצוי כבר עשרות שנים ביחסים טעונים עם מערכת המשפט, עם בתי המשפט, השופטים והפסיקה, ויחסים אלה נוגעים בשאלות היסוד של ציות, סמכות ולגיטימציה במדינה דמוקרטית.
אין כאן מחלוקת אחת אלא כמה זירות נפרדות, שלכל אחת מהן היגיון משלה: השאלה מי מוסמך בכלל לחייב את הפרט; האיסור ההלכתי העתיק להביא סכסוך אזרחי בפני ערכאות; והמתח הציבורי הסוער סביב פסיקות בענייני דת ומדינה. כדי לעקוב אחר שלוש הזירות נבחנים מקורות הלכתיים ופסקי דין, פרשיות שהסעירו את הרחוב החרדי ואת הציבור הישראלי כולו, ונתוני אמון שנאספו לאורך יותר מעשור.
ברקע מתרחשת תמורה שקטה: אלפי צעירים וצעירות חרדים נכנסו בשנים האחרונות לאולמות ההרצאות של הפקולטות למשפטים, ומשם לאולמות בתי המשפט. מה עושה כניסה כזאת לקהילה שאינה מחבבת את הערכאות, ומה היא עושה למערכת שקלטה אותה, הן שאלות שהתשובות להן נוגעות הרבה מעבר למקצוע אחד.
