כשילד סובל מעודף משקל, הטיפול הרפואי לרוב מתמקד בתפריט ובכמות הפעילות הגופנית הנדרשת. אבל יש מרכיב נוסף שכמעט לא זוכה לתשומת לב: איך ההורים בעצם חווים את הקשר עם הצוות שמלווה אותם ואת ילדיהם לאורך התהליך. האם דיאטנית, עובדת סוציאלית או מדריכת כושר נתפסות כדמויות תומכות שאפשר לסמוך עליהן, או שההיבט הבין-אישי הזה נשאר בצל, בזמן שכל תשומת הלב מופנית לפן המקצועי בלבד?
חמש עשרה אימהות לילדים בגילי בית ספר, שהשתתפו בתוכניות משפחתיות רב-מערכתיות לטיפול בעודף משקל במסגרות בריאות שונות בישראל, שיתפו בראיונות אישיים ומעמיקים כיצד הן תפסו את היחסים עם אנשי הצוות שליווה אותן. הן סיפרו מה גרם להן להרגיש שמישהו באמת מקשיב, מה עורר תסכול, ומה בעצם הפך עבורן את החוויה למשמעותית, או פחות. מתוך השיחות האלו עולה תמונה מרובדת על מה שבאמת קורה כשמשפחה נכנסת למסע ארוך של שינוי, ומה קובע אם היא תרגיש שיש לה שם באמת מקום.
