כל סטודנט מכיר את הרגע שבו צריך לצטט, לנסח מחדש או להגיש עבודה בזמן, והגבול בין עזרה לגיטימית לגניבת דעת ספרותית לא תמיד ברור. האם סטודנטים מבינים מתי הם חוצים את הקו? האם הם מתייחסים לכך בחומרה? ובעיקר, האם שנים של לימודים באקדמיה הופכות אותם ליותר ישרים, או שמא קורה משהו אחר לגמרי? השאלה נעשית דחופה במיוחד בעידן הלמידה המקוונת, כשחומרים זמינים בלחיצת כפתור וההזדמנויות רבות מתמיד.
המחקר בוחן כיצד מתפתחת היושרה האקדמית של סטודנטים במהלך התואר, ומתמקד בפלגיאריזם. החוקרות מבקשות להבין את הקשר בין שלושה מרכיבים: האם הסטודנט תופס התנהגות מסוימת כעבירה, כמה חמורה היא נראית בעיניו, והאם הוא עושה אותה בפועל. נוסף על כך נבדקת תחושת המסוגלות העצמית שלהם בכתיבה אקדמית, וכן משתנים כמו שנת הלימוד, שפת האם והיות הסטודנט הראשון במשפחתו שלומד באקדמיה.
במחקר השתתפו 260 סטודנטים במכללה אקדמית ישראלית, שנרשמו לקורס חובה בקריאה וכתיבה אקדמית. הם מילאו שאלון אנונימי שהציג שבעה מצבים, מהעתקת משפט בודד ממאמר ועד קניית עבודה מוכנה, ובכל אחד מהם נשאלו מה דעתם, עד כמה זה חמור ואם הם עצמם עשו זאת. התשובות מגלות תמונה מפתיעה על מה שסטודנטים רואים כבעייתי ועל מה שהם מרשים לעצמם, ועל המקום שבו האקדמיה אולי משפיעה עליהם בדרכים שלא תוכננו.
