תלמידים רבים עם לקויות למידה מתמודדים עם קשיים משמעותיים במתמטיקה, אבל מה עומד בבסיס הקשיים הללו? מעבר לחסמים הקוגניטיביים המוכרים, מתברר שיש למרכיב פסיכולוגי נוסף חלק מרכזי בסיפור: היכולת האינהיביטורית, כלומר היכולת לדכא תגובות אוטומטיות ובלתי מתאימות לטובת פעולה מכוונת מטרה. מרכיב זה, שהוא חלק מהתפקודים הניהוליים המורכבים המאפשרים לנו לחשוב ולתפקד ביעילות, נחשב קריטי להתפתחות, ללמידה ולהסתגלות החברתית, אך תפקידו המדויק בהצלחה במתמטיקה בקרב תלמידים עם לקויות למידה נותר לא ברור.
המאמר בוחן שאלה מרתקת: האם קיים קשר בין רמת האינהיביציה של תלמידים עם לקויות למידה לבין הישגיהם במתמטיקה, והאם תחושת המסוגלות העצמית שלהם, כלומר האמון שהם רוחשים ליכולתם להתמודד עם משימות ואתגרים, ממלאת תפקיד מתווך בקשר הזה. השאלה נוגעת גם להבחנה חשובה בין מסוגלות עצמית חברתית לרגשית, ולאופן שבו כל אחת מהן מתקשרת ליכולת האינהיביטורית ולתפקוד הלימודי.
כדי לבחון את השאלות הללו נערך מחקר בקרב 60 תלמידי כיתות ו' עם לקויות למידה, הלומדים בכיתות שילוב בשני בתי ספר יסודיים. התלמידים מילאו שאלונים לבדיקת יכולת אינהיביטורית ומסוגלות עצמית, ונבחנו גם במבחן הישגים במתמטיקה שהותאם לתוכנית הלימודים. השילוב בין המדדים הללו מאפשר הצצה לזיקה המורכבת בין תפקוד קוגניטיבי, תפיסה עצמית והצלחה אקדמית באוכלוסייה ייחודית זו, ופותח פתח למחשבה על דרכי התערבות אפשריות.
