תארו לעצמכם גננת שמתחילה את יומה בבדיקת הלבוש שלה, מסירה בזהירות כל סימן שעשוי לבלוט יותר מהנדרש, ונכנסת לגן ילדים חילוני כדי ללמד ילדים שאינם מבני קהילתה, במסגרת ערכית שונה בתכלית מזו שבה חונכה היא עצמה. בשנים האחרונות גדל מספרן של נשים חרדיות שבוחרות לעבוד כגננות בגני ילדים ממלכתיים חילוניים, תופעה שמעלה שאלות מרתקות על זהות, גבולות תרבותיים ויחסים בין מגזרים בישראל.
מה מוביל אישה חרדית לצעוד מדי בוקר לתוך מרחב חינוכי שערכיו מנוגדים לכאורה לעולמה הדתי? כיצד היא מתמודדת עם המתחים שנוצרים בין נאמנותה לקהילתה לבין הדרישות המקצועיות של מקום עבודתה, ואילו אסטרטגיות היא מפתחת כדי לשמור על זהותה מבלי לפגוע בתפקודה או לעורר חשד וביקורת מצד הסביבה?
מחקר איכותני חדש מבקש להבין את החוויה הזו מנקודת מבטן של הגננות עצמן. באמצעות ריאיונות מעמיקים עם חמש עשרה גננות חרדיות המלמדות בגנים ממלכתיים, כולן בעלות תואר אקדמי וניסיון מגוון במגזר החרדי ומחוצה לו, נבחנים השיקולים שהובילו אותן לבחירה הזו, האתגרים היומיומיים שהן חוות בממשק שבין שתי מערכות ערכים שונות, והדרכים שבהן הן מנווטות בין השתייכות קהילתית ובין דרישות מקצועיות. המחקר חושף ממד נוסף, בלתי צפוי, בתפקידן של הגננות הללו במרחב שבין המגזרים.
