בכל שנה נישאות בעולם יותר מ-60 מיליון נערות לפני גיל 18. באיראן החוק אינו קובע גיל נישואין מינימלי ברור, ובכפרים אחת מכל חמש נערות מתחתנת בגיל צעיר. מה קורה לאחר מכן, בחדרי החדרים של הבית הצעיר? איך נראית מערכת היחסים של נערה שנישאה בגיל 15, וכמה היא מרגישה שהיא יכולה להשפיע על חייה?
המחקר הזה בוחן את איכות הנישואין של נשים שנישאו כקטינות באזור כפרי במחוז פאפי שבלורסטאן. השאלה המרכזית היא אילו גורמים מבדילים בין נישואין שבהם האישה חווה מצוקה לבין נישואין שבהם אינה חווה אותה. החוקרים התעניינו בגורמים דמוגרפיים, כמו השכלה, עבודה והכנסה, ובגורמים פסיכולוגיים וחברתיים עדינים יותר: שביעות רצון מינית, תחושת מסוגלות בתחום המיני והתמיכה שהאישה מקבלת מהסובבים אותה.
כדי לברר זאת נבחרו באופן שיטתי 70 נשים בנות 18 עד 20, שנישאו לפני גיל 18 וחיות בנישואין שנתיים עד חמש שנים. הן מילאו שאלונים מקובלים ומאומתים על איכות הנישואין, על שביעות רצון מינית, על מסוגלות עצמית מינית ועל תמיכה חברתית, וכן שאלון על רקען האישי והפריוני. הנתונים נותחו סטטיסטית כדי לבדוק אילו משתנים קשורים זה לזה. המאמר מציג תמונה נדירה של חייהן של נשים צעירות בכפר איראני ומעלה שאלות על הדרך שבה אפשר לתמוך בהן.
