רבים מאיתנו מכירים ילד שמסרב לגעת בכל מה שיש בו משהו ירוק, או מבוגר שמתקשה לשבת סביב שולחן חגיגי בלי לבדוק מראש מה יוגש. בררנות באכילה נחשבת לשלב חולף בילדות, אבל חלק מהאנשים לוקחים אותה איתם הרבה אחרי שהפכו להורים בעצמם. מה גורם לה להישאר? ומה קורה בבית ובתוך הגוף והנפש של מי שאוכל רק מבחר מצומצם של מאכלים?
המחקר מבקש לבדוק שאלה מרכזית: האם אפשר לתאר מסלול התפתחותי שמוביל מבררנות ומרגישות חושית בילדות אל בררנות בבגרות, ואילו גורמים בדרך מחזקים אותו. החוקרים התעניינו במיוחד בתפקידם של ההורים, ובדרכים שבהן הם מנסים להקל על ילד במצוקה, וכן בשאלה אם מצבי רוח וחרדה בבגרות שייכים לתמונה.
כדי לבדוק זאת גייסו החוקרים, דרך קבוצות ברשתות חברתיות, 352 מבוגרים בישראל שענו על שאלונים מקוונים. השאלונים בדקו בררנות בהווה, תגובתיות לגירויים חושיים, תסמינים רגשיים, ובדיעבד גם בררנות בילדות והתנהלות המשפחה סביב האוכל. הנתונים נותחו בשיטות סטטיסטיות שמאפשרות לבחון קשרים בין כמה גורמים בו זמנית ולהציע מודל משותף שמסביר איך הם משתלבים. המאמר מציג תמונה מפתיעה של האופן שבו דפוסי אכילה מתעצבים ונשמרים לאורך החיים.






